<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ש"ז</h1>
<h2>דף קה.</h2>
אמרת עוד שהם חלוקין במעשה אלפס שנעשה בשומן של בשר שמתיר האחד לאכול אחריו מיד גבינה ועושה בזה כמו כן מעשה והאחד אוסר. תשובה הדין עם האוסר, והמקל הזה טועה בשקול הדעת שהוא סבור שלא אסרו בשר ואחר כך גבינה אלא מפני בשר שבין השינים וכשהוא אוכל ממשו של בשר יש לחשש זה מפני חוטי בשר וגידין שנאחזין בבין השינים והחנכין אבל שומן הנתך הרי הוא כגבינה ואחר כך בשר דדי לך בקנוח הפה ונטילת ידים, ואינו לפי שלא חלקו באכילת בשר עד שנאמר האוכל בשר גס אסור והאוכל דק דק של בשר מותר שאם אתה אומר כן נתת דבריך לשיעורין ולדברי המתיר אין קצבה ואיני רואה בזה צד פקפוק כלל שומר פיו שומר מצרת נפשו.
